הקלפי שפתוחה כל בוקר:
על הבחירות האמיתיות בתוך הזוגיות

היום הרחובות סוערים, המסכים מרצדים, ושלטי החוצות מפצירים בנו לקחת אחריות ולבחור. בבחירות ציבוריות, הפתק שאנחנו שמים מאחורי הפרגוד אמור לקבוע את עתידנו לשנים הקרובות. אנחנו שוקלים, מתלבטים, לעיתים מתאכזבים מהבטחות שנשברו, אבל בסופו של יום – מדובר בפעולה שמתרחשת פעם בכמה שנים.

אבל יש קלפי אחרת, אינטימית בהרבה, שקטה לחלוטין ולעיתים קרובות נסתרת מן העין: הקלפי הזוגית.

בזוגיות, הבחירה מעולם לא הייתה אירוע חד-פעמי שנחתם תחת החופה או ביום שעברנו לגור יחד. אהבה היא לא חוזה שנבחר פעם אחת וממשיך לפעול מעצמו מכוח האינרציה; היא מערכת דינמית של תנועה והקשבה. בכל בוקר כשאנחנו פוקחים את העיניים, אנחנו ניגשים אל אותה קלפי פנימית ושמים בה פתק: האם אנחנו בוחרים היום להתרחק או להתקרב? להאשים או להקשיב?

מסע הבחירות היומיומי: איפה שמנו את הפתק?

כשהשנים חולפות והשגרה נכנסת, זוגות רבים מפסיקים לנהל "קמפיין" על לב בן או בת הזוג. אנחנו מתחילים לקחת את הקשר כמובן מאליו, וההצבעות היומיומיות שלנו הופכות להצבעות מחאה שקטות: פתק לבן של התעלמות ושתיקה, או הצבעה נגד באמצעות ביקורת מתמדת ופנקסאות. המרחק הרגשי אינו נוצר מאירוע דרמטי אחד, אלא מהצטברות של רגעים שבהם בחרנו לא להביט בעיניים, לא ללטף, ולא לתת מילה טובה.

שלושה פתקים של בחירה שמחזירים את הביטחון הביתה